• שרוני

רוצי ילדה

עודכן ב: 10 דצמ 2018

היא חיה בתנועה.

היא כתבה את השיר כאשר התאמנה למרתון הראשון שלה, מרתון טבריה.

היא למדה לאהוב את הריצה בגשם ובכל מזג אוויר.

שיר שאת מילותיו שמעה בתוכה בזמן שרצה.



רוצי ילדה בגשם, בקור, ברוח,

הרגישי את הטיפות יורדות על פנייך,

מרטיבות את שערותייך,

מתערבבות בדמעות הזולגות מעינייך.

רוצי ילדה,

הרגישי את הרוח מנשבת בעוצמה,

פזרי את שיערך,

תני לו לעוף יחד עימה, 

כמו רעמת אריה בצבעי האדמה.

רוצי ילדה,

על האדמה אליה את מחוברת,

מיום היוולדך,

על אדמה ממנה את צומחת לאחרונה,

ללא הפסקה.

רוצי ילדה,  

כסערה בלב ים,

גליו מתגברים, גובהם עולה ועולה, 

מתמזגים עם המחשבות בראשך.

רוצי ילדה,

עם המחשבות, הזכרונות שאינם עוזבים,

שאת רוצה לשכוח ואינך יכולה,  

הזכרונות שמלווים אותך כבר שנים,

שגורמים לך יותר מדי פעמים לשקוע,

לבכי בעוצמות שאינך יכולה עוד לשאת.

רוצי ילדה,

חזרי לרגע לפני שאביך נפל,

ב- 14 לאוקטובר 1973.

לפני שנקרא למלחמה הארורה,

לפני שהיא בכלל פרצה.

רוצי ילדה, 

חזרי לתקופה שהיית רק ילדה קטנה,

שהושטת ידייך מעלה כדי שירים אותך,

יחבק,

יעטוף ולא יעזוב,

שיקרא לך סיפור לפני השינה,

שייקח אותך לגן,

יסיע אותך לבית הספר, לחטיבה, לתיכון,

לחוגים, לחברות, למסיבות.

שיקשיב לך מתי שתצטרכי,  

שידע לייעץ לך כשתשאלי, כמה שאפשר,

שלא ישפוט אותך על שום דבר שתעשי,  

שיבין אותך כמו שאבא צריך.

רוצי ילדה, 

חזרי אחורה בזמן לפני שנשמתך חוללה,

לפני שגופך נלקח ממך ללא רשות,

לזמן בו הכל היה טהור, נקי, לבן,

כמו שלכל ילדה, ילד מגיע,

להרגיש מוגנת. מוגן,

להרגיש בטחון ושלווה,

כמו הים לאחר ששוככת הסערה,

עם דגל לבן שמתנפנף ברוח.

9 צפיות