• שרוני

סליחה מעצמי

עודכן ב: 13 ינו 2019


נוף ילדות - שרוני ויינר

סליחה מעצמי 

השעה ארבע לפנות בוקר והיא מרימה את כרית ראשה אל הקיר, נשענת כשגבה אליה, מרימה את הנייד שעל המדף הלבן הנמצא מימינה.

על המדף הקטן, שהרבה מקום אין עליו, מונחים בצפיפות ובדוחק מופלא, גליל נייר טואלט, כי לעיתים היא צריכה את אפה לנקות ואת עיניה מהדמעות לנגב, צנצנצת קרם רגליים, כדי לשמור על כפות רגליה שישארו חלקות, גומייה ירוקה, שאיתה אספה את שיערה לפני השינה, שעון מעורר בצבע אדום, הצבע שמוביל אותה מהיום בו הגיחה לעולם. ואחרונה חביבה מנורת לילה, לבנה כשלג, שתאומתה נמצאת במדף המצוי לשמאלה, ועליו יש רק מנורה ללא שום חפץ נוסף, מחכה הוא בסבלנות שחפצים נוספים יונחו עליו.

היא נזכרת איך היתה מתעוררת כך בלילות לפני כשנה, איך לילותיה היו כמעט ללא שינה, איך מתוכה יצאו דמעות של כאב, דמעות של אישה שעולמה התמוטט, דמעות של ילדה שחיפשה את אביה מאז שהיתה קטנה, דמעות של נערה שרצתה לשתף את אימה במה שעובר עליה ולא קיבלה מענה, דמעות של עצב עמוק, דמעות של חיה שנפשה אנושות נפצעה.

כעת הדמעות יוצאות כי היא מבקשת מבורא עולם: "דייייייי כמה עוד אני יכולה לשאת, סלחתי לאמי, סלחתי לאדם שפגע בי, סלחתי ומחלתי לכולם מסביבי,

ורק לפני מספר ימים הבנתי שסלחתי סוף סוף לעצמי, לגופי, לנשמתי, מבקשת ממך שחרר אותי שאוכל לקיים את שליחותי, כי בלעדיה חיי אינם חיים".

מחילה ממך.

שרוני ויינר, יתומת צה"ל ונפגעת תקיפה 'גילוי עריות'.

0 צפיות