• שרוני

נודדת

עודכן ב: 13 ינו 2019



שרוני ויינר מרתון טבריה

היום זה יותר ברור לה מאי פעם,

היא הבינה שהיא מטבעה נודדת,

עוברת ממקום למקום,

אינה מסוגלת להיות במקום אחד,

לשהות באותו מקום לאורך זמן,

לגור במקום אחד,

לעבוד במקום אחד.

שנים הפריע לה שהיא לא מחזיקה במקומות עבודה,

תוהה למה זה קורה לה,

תירוצים תמיד היו לה, לא חסרו לה,

עבודות טובות תמיד היו לה,

מצאה אותן יחסית בקלות,

היא אוהבת לעבוד, גדלה עם מוסר עבודה גבוה,

כמעט אף פעם לא חולה וגם אם כן, רק אם ממש

מרגישה מאוד לא טוב, היא מרשה לעצמה לנוח.

בפעם הראשונה הלכה ללמוד במכינה,

בפעם השנייה יצאה לחופשת לידה של שנה,

שלוש חופשות לידה ארוכות היו לה,

שנה, שנתיים, שנה,

עם כל ילד שנולד,

עם כל ילדה שנולדה,

נשארה בביתה.

היא מגיעה למקומות שונים,

נוגעת באנשים,

שנים זה היה באמצעות מאכלים, בעיקר מתוקים,

עוגיות, עוגות, בעיקר, ביתיות,

כך העבירה את אהבתה לאנשים.

פחדה,

חששה,

שתפגע,

אם תדבר,

אם תשאל.

היום היא מבינה,

היא חששה מעצמה,

הפחדים ניהלו אותה.

היום היא רוצה,

לגעת בנפשם,

להרגיש את נשמתם,

לאהוב אותם,

כך בפשטות,

כי היא מכירה את עצמה,

ויודעת שהיא תהיה עבורם.

ואולי, אולי אז תוכל,

להפסיק לנדוד,

להיות היא באמת,

כפי שנועדה לחיות.

0 צפיות