• שרוני

לבנות משפחה מחדש

עברה מעל שנה,


עבר זמן,

זמן שמרגיש לך כמו נצח מאז שפירקת,

פירקת משפחה,

את המשפחה הקטנה שניסית לבנות

במשך 18 שנה,

כי חשבת שזה מה שאת רוצה,

כי חשבת שזה מה שצריך להיות,

כי עשית מה שמצופה ממך,

להתחתן, ללדת ילדים, לעבוד בעבודה

נורמלית, לחיות חיים נורמליים,

לחיות חיים ממוצעים, רגילים, משעממים.

מאז שאת זוכרת את עצמך את ילדה טובה,

והשתדלת להמשיך ולהיות אמא טובה,

התאמצת נורא, באמת שניסית להיות רעיה טובה,

אבל זה לא הלך,

זה תמיד אבל תמיד לווה במאמץ,

בהרגשה כאילו את דופקת את הראש בקיר,

כי זה לא היה אמור להיות מעולם,

כי את איבדת את דרכך לפני שנים,

כי את חשבת שאת צריכה להיות כמו כולם,

כי אסור לך אבל אסור לך לצאת מהקווים,

כי את פשוט ילדה טובה,

אבל מי קבע מי היא ילדה טובה,

מי קבע שחייך צריכים להיות משעממים,

רגילים, נורמליים כמו של רוב האנשים.


מעולם באמת לא הצלחת להשאר בקווים,

תמיד סטית ימינה או שמאלה,

תמיד ניסית לעשות דברים אחרים,

פה ושם 'בקטנה',

אבל הפחדים, הפחדים ניהלו אותך,

הטראומות שעברת עיצבו את מהותך,

יצרו את מי שאת לאורך השנים.

לקח זמן עד שמצאת את מי שאת באמת,

כשהתחלת להבין,

החלטת הגיע הזמן לפרק,

הגיע הזמן לצאת מביתך,

הגיע הזמן להרוס כדי לבנות מחדש את ביתך.


ומאז עברו מים רבים בנהר ליבך,

מאז דמעות רבות זלגו על לחייך הקטנות,

מאז את יודעת בוודאות ללא צל של ספק

שעשית את הצעד הנכון,

שאת, את לקחת אחריות, כפי שאת עושה

כל חייך, את לקחת אחריות על חייהם

של האנשים איתם גרת יחד,

כי אם לא את לא היה מישהו אחר.

זהו תפקידך, זהו ייעודך, לממש, להגשים,

לפעול, ליזום, ליצור חיים חדשים עבור עצמך

ועבור ילדייך.


ומאז בכל פעם ששואלים אותך "ומה עם הילדים?"

את עונה: "תפסיקו לשאול מה עם הילדים

תשאלו מה איתי, כי בלעדיי לילדים אין חיים

שלמים, אין חיים טובים, אין חיים מאושרים.

מתי תבינו שכאשר לאמא טוב לילדיה יהיה טוב שבעתיים".


43 צפיות