• שרוני

ללא מנוחה

עודכן ב: 23 דצמ 2018

נטישה בגיל צעיר,  אחד האירועים הקשים שילד, ילדה יכולים לחוות.

הנטישה בגיל הצעיר יוצרת קרקע פורייה לחוסר אמון, חוסר ביטחון באנשים. למדת על כך כשהלכת ללמוד חינוך מיוחד. ושם התחלת להבין, האסימונים החלו לרדת.







בימים האחרונים את נעה בין מצבים קיצוניים,

רגשות מעורבבים בזה, שמחה, עצב, טוב, כאב, לחץ, שחרור, המון המון בכי אחר, בכי שבעבר לא הכרת כך, בכי עמוק שיוצא מעמקי נשמתך, שאת מרגישה, שאת רוצה להוציא מתוכך כמה שיותר,

ואחריו לנסות להירגע וזה לוקח זמן, את יודעת.

אחרי ארוחת הערב מבקשת מבנך, "מצטערת לא יכולה כעת לדבר", נכנסת לחדרך, סוגרת את הדלת, נשכבת על מיטתך, וכל מה שאת רוצה כעת זה לשקוע, לישון מבלי לחשוב, מבלי לדבר, מבלי להיזכר במראות, בעבר, באדם שפגע בך. למרות שטופלת בעבר יותר מפעם אחת, בזה לא נגעת, לא העזת, לא דיברת, סגרת את הדלת וזרקת את המנעול, מהפחד שזה יקרה שוב, שאם תדברי זה יחזור, ועכשיו את צריכה, רוצה לדבר, להוציא זאת מתוכך, שזה לא יישאר רק אצלך, אבל המילים קשות עבורך, גם כשאת לבד, עם המחשבות,

המילים מסתובבות בראשך, ולא יוצאות מפיך. "איך איך ייצאו? איך יכול להיות שזה מה שהיה? שזה מה שקרה? לא ייתכן",

את חושבת, שכך עשה  לילדה קטנה, לא מגיע לה.

חשבת שעברת את התקופה הקשה, הגירושין הרי מאחורייך, אבל זה עמוק יותר,

ליבך פגוע, נחרך קשות, על ידי אדם שלכאורה גידל אותך מגיל 4.

שואלת: "שמישהו שם למעלה יסביר לי למה"? כל חייך שאלת את עצמך: "למה זה קרה לי? לא יכול להיות, זה לא מגיע לי אבא שלי נפל, נטש אותי אז למה  גם השני פגע בי,

עירער את האמון  שלי באנשים".

הבנת למה מרבית חייך התקשית ליצור קשרים,

לא הסתכלת ישירות בפניהם של אנשים,

נהגת להסיט מבט רוב הזמן כשהלכת, כשדיברת,

כשהיית בחברת אנשים. רצית לנהוג אחרת ולא היית מסוגלת.


לקח לך הרבה שנים להחזיר את אמונך באנשים,

התחלת לסמוך על אחרים, לרכוש עוד ועוד חברים. יצרת לך במציאות, את התמונה שיצרת בדימיון, בה את רואה את עצמך, מוקפת באנשים. זה אפשרי זה בידיים שלך. 

7 צפיות