• שרוני

זעקת הורדים

עודכן ב: 13 ינו 2019

השיר נכתב על אחד הקעקועים שנמצאים על גופה.

הוא נכתב תוך כדי חריטת הקעקוע על עורה.

היא התמודדה עם עוצמה של כאב שלא חשבה שתהיה אי פעם מסוגלת לשאת.

בכי עמום היה שם עם התכנסות פנימית עמוקה.



שרוני ויינר - מבט לים


החום צף מעלה,

עולה אט אט,

מרגלה, קרוב למפשעתה, אל כל גופה.

אין זה כאב רגיל,

כאב חד של התמסרות,

של חזרה לעבר,

של זכרונות.

זכרונות שאינם עוזבים,

אינם מרפים,

הם חלק ממנה.

תמיד יהיו,

היא לומדת לחיות עימם.



היא מתמודדת בדרכה.

היא יוצרת את התנועה בגופה,

התנועה שהיא חלק ממנה.

תמיד היתה,

אך שם, בלילות הקרים,

היתה כקפואה,

היתה שם דממה,

קולה לא נשמע,

לא אמרה דבר.

הגיע אליה לילות רבים,

מהיותה כבת עשר, פחות או יותר,

עד גיל,

שתים עשרה,

ארבע עשרה,

חמש עשרה,

הדחיקה,

אינה זוכרת.



עד אותו הלילה שהוא נכנס לחדרה

היא צעקה:

"עוף מכאן, אל תיכנס יותר לחדר שלי".

את המילים הללו לא תשכח לעולם.

הרגע ההוא חקוק בזכרונה,

כמו הורדים שכעת נמצאים על עורה.

היא יוצרת את התנועה,

התנועה בגופה,

לה היא זקוקה.

היא חזרה אחורה בזמן,

היא זכרה,

כיצד הגיע אליה לילה אחר לילה, כמעט,

מחבק אותה מאחור,

נמצא מלפנים,

נוגע בחלקים אינטימיים של גופה,

מקומות שהיו צריכים להיות שמורים

לעצמה, לבני זוג שיהיו לה בעתיד,

הוא פגע בהם,

הוא פגע בה.



הוא לקח ממנה את התנועה,

את האינטימיות,

את היכולת להתחבר,

למי שהיא מיועדת,

למי שהיא רוצה.

כעת היא לומדת להחזיר לעצמה,

את התנועה,

את החיבור,

את האינטימיות,

לאהוב את עצמה,

כדי שתוכל

להתחבר,

ליצור,

להיות עם עצמה,

ועם מי שתבחר.

18 צפיות