• שרוני

הלילה שלך




ובלילה ההוא בכית, בכי עמוק, ארוך שאינך יכולה עוד לשאת, שאינך כבר רוצה שייצא, את רוצה שייפסק, את רוצה לישון בשקט, את רוצה שלילותייך יחזרו כפי שהיו, לפני שהמודעות עלתה מדרגה,

את מטפסת עוד שלב בסולם  שאת סופו אינך רואה. כל חייך את מתבוננת פנימה, מחפשת את התשובות למה שקרה  לך כשהיית ילדה, נערה, שואלת למה את כאן, מה את מביאה איתך לעולם, אם נלקח לך היקר לך,

המגן, השומר, הביטחון, אז מי ישמור עלייך כעת, מי ייתן לך הגנה, ביטחון לו את זקוקה כדי לנשום ביומיום. את עצמך, יש לך את יודעת, "שרון, את חזקה", אומרים לך, "את נראית עשר",

"את נראית נפלא",

"איך רזית", "את לא צריכה לרדת עוד", "איזה יופי את לבושה, חתיכה".

לבשת הבוקר מכנס צמוד שחור דמוי עור, גופייה שחורה צמודה מעליה סריג שחור מבריק מנצנץ ומתחת לבגדים בהתאמה אדום, הצבע שלך,

נעלת נעלי בובה עקב שחורות מבריקות שקנית השבוע,

את חוזרת אחורה בזמן, בגיל 17 התחלת לנעול עקבים, גבוהים, 7 ס"מ ויותר, כשגדלת, אהבת את זה מאוד, הרגשת אישה, בטוחה, זה נעים, זה הצטמצם עם השנים, כי זה לא תמיד היה נוח, לא תמיד התאים.

היום את מבינה שפשוט כיבית את עצמך בהדרגה, שלא יראו את הצד הנשי שבך, שלא יבלוט יותר מדי, כמה שפחות עדיף. אבל בפנים את מרגישה אחרת.

הלכת לישון מאוחר, שוחחת עם חברה קרובה עד מאוחר, אחרי שחזרת, כל היום היית כמעט בחוץ, כי בדירה אינך מרגישה בבית, את לא קוראת לה בכלל בית, סיפרת לחברתך כבר בתחילת השיחה. בבוקר היית בעבודה ואז נסעת צפונה לפגישות, עם המלווה שלך, ועוד אחת שקבעת כי זה הסתדר, כן, דברים לא קורים סתם, הם מגיעים בדיוק בזמן.

עברת דרך תל אביב,

חושבת "חצי מדינה רצה היום  ואני ארוץ מחר, 30, צריכה, רוצה". יש לך זמן עד הפגישה,

תיכננת לעשות עצירה, אולי לשבת בים,

אפילו לקחת איתך בגד ים, בסוף מצאת את עצמך נוהגת, מסתובבת, משוטטת, נודדת, מחפשת, בכבישי הצפון,

מכמורת, עפולה, קיסריה, אור יהודה, הלוך חזור, הנשמה אינה רגועה. סיימת את השיחה, התקלחת, התיישבת על המיטה, משוטטת  במחשב החדש שרכשת,

באתרים של לימודים ביבליותרפיה, כתיבה יוצרת,

כבר הרבה זמן שאת רוצה ללמוד  תחום טיפולי מקצועי כדי שיהיו לך הכלים המקצועיים יותר להיחשב מטפלת, כי מזמן את כבר יודעת שאת זו במהותך, שתוכלי לעבוד, לטפל באנשים בעתיד,  באמצעות הבישול ועכשיו הכתיבה. אולי תתחילי ללמוד גם כתיבה יוצרת, כדי לשכלל את הכתיבה, להתפתח, להגיע יותר רחוק ממה שאי פעם דימיינת.  הלכת לישון, התעוררת אחרי פחות מחצי שעה, הבטן כאבה נורא,

את תוהה: "זה משהו שאכלתי..." הבכי יוצא, בכי שקט, ארוך, מעמקי הנשמה, אינו מפסיק, אינך מצליחה להפסיק, זמן ארוך, ארוך,

נו כבר שיפסיק, את רוצה, את צריכה כבר לישון מחר יש לך 30 לרוץ, הבטן כבר לא כואבת,

עובר זמן ואת שוב נרדמת, מתעוררת אחרי שעתיים, פעם עם שמיכה, פעם בלי, חם...קר... ושוב הבכי, די כבר, רוצה לישון, נרדמת, מתעוררת שוב, עכשיו,

השעה שש, תיכננת לקום בשבע, שמונה, יש לך זמן, הילדים אינם איתך השבת, "אז למה לעזאזל אני לא ישנה"? שש בבוקר, את מרגישה כבדה, גמורה, עייפה נורא, רוצה לישון,

נוגי רוצה טיול, את עדיין במיטה, אבל ילדה את צריכה כבר לקום.

0 צפיות